מהו הטארוט ומה המקור שלו?
השפעות רבות עיצבו את הטארוט כפי שאנו מכירים אותו היום. זרמי החכמה המצרית, הבבלית, הכשדית וההודית העתיקים בולטים בו מאוד. חלקה של התרבות הפרסית העתיקה נכבד גם כן. בכל אלה ניכרים העקבות המובילים הרחק אחורנית בזמן לתרבות למוריה ואטלאנטיס. גילם של רוב הסימבולים המופיעים בקלפי הטארוט של הארקנה הגדולה הוא כ-70.000 שנה, מאותם ימי הזוהר של אימפריית השמש הגדולה – מוּ, למוריה, שכללה את סא-סי – אטלאנטיס (ההיפרדות ביניהם התרחשה בשלב מאוחר יותר בהיסטוריה, עקב איתני הטבע – אבל זה כבר סיפור אחר לחלוטין; ראה למוריה).
מאסטר אטיילה 'גילה' שבשנת 3953 לפני הספירה (בקירוב), ומכאן 'בדיוק' 171 שנה לאחר המבול, נוצרו קלפי הטארוט בידי שבעה עשר מאגים לפי הוראתו של האל האגדי הרמס טריסמגיסטות (המזוהה עם האל תוֹת Thoth, אל החוכמה המצרי [ללא ספק) כשהם מגולפים על ריקועי זהב. בשנת 1944 הופיעו קלפי הטארוט של הרב-מאג השנוי במחלוקת אליסטר קראולי (1947 – 1875) תחת השם "The Book of Thoth", שבו עשה קראולי שימוש בשם שאטיילה כבר נתן לקלפי הטארוט 150 שנה לפני כן.
לעניות דעתי אין צורך להתאמץ הרבה כדי לגלות מהיכן מאסטר אטלייה שאב את תובנותיו "המוזרות". בדומה למתקדשים רבים, הוא התמסר כל כולו לתשוקה להתחקות אחר מקור הדברים. בלתי אפשרי היה להרוות את הצימאון שלו לדעת, ידע וחוכמה. אין בנמצא חניך האמת שלא מגיע בסופו של דבר לאל המצרי המופלא תוֹת, בנו של האל פתח הדגול, שהביא לאנושות את הכתב והחוכמה. אבל חניך מסור יודע גם שתות לא היה האל היחיד שהביא לאנושות אוצרות רבים, אבל הוא היה אל שחיבב מאוד את בני האדם, ואולי מכאן הפופולאריות הרבה שלו. תות, בדומה לאלים אחרים, הביא את הידע שלו מכוכב האם שלו, החוצה (Nibiru). הוא היה בין הראשונים שהגיע עם משלחת מחקר לכדור הארץ. התחנה הראשונה שלהם הייתה בבסיס השמש שהקימו, היא מוּ - למוריה, כאשר סא-סי - אטלאנטיס הייתה חלק ממנה, ויחדיו הם היוו את אימפריית השמש הגדולה. בעקבות הקטאקליזם הראשון, שבו אטלאנטיס ירדה אל המצולות, רבים מן האלים חזרו לכוכבי האם שלהם ורבים אחרים נמלטו למקומות חדשים על פני כדור הארץ. כך גם קרה בעקבות הקטאקליזם השני, שבו למוריה ירדה אל המצולות. האלים הפליטים (תות היה אחד מהם) הגיעו לדרום וצפון אמריקה, להודו, למצרים, לשומר – למעשה לכל אזור המסופוטמיה העתיק, וכך החלה התרבות האנושית המודרנית. יש המתארכים את האירועים כ-20.000 שנה לפני המבול, אך יש המקדימים יותר, כ-40-50.000 לפני המבול. כך או כך, התרבות, כפי שאנו מכירים אותה היום, הובאה לכדור הארץ על ידי אנשים בעלי אינטליגנציה וטכנולוגיה מתקדמים מאוד.
הטארוט נדד לאירופה, שאליה הגיעו הסנוניות הראשונות אודותיו רק בסוף המאה ה-14, תחילת המאה ה-15 לספירה. באירופה, אומנות הקריאה בקלפים הייתה ברובה שייכת לקהילת הצוענים. יש הסבורים שמקור המילה Gypsy הוא Egyptian. העובדה ההיסטורית היא שהצוענים מוצאם מהודו. הצוענים מעולם לא התאמצו לפזר את הערפל שאפף את מוצאם, כי זה היה טוב לפרנסתם. יש לציין שלמלאכת החיזוי השתמשו הצוענים בקלפי משחק רגילים, או בקלפים שאותם הם ציירו בעצמם, הידועים בשם קלפי הצוענים (היום לרוב קיימת רק הגרסה המצומצמת של קלפי הצוענים: 36 קלפים, במקור הכילה חפיסת קלפי צוענים 52 קלפים). גם היום הצוענים משתמשים רק בקלפי משחק רגילים, או בקלפי הצוענים (שמודפסים היום בצורה מסחרית). ולא רק הם. חוזי העתידות בכל דרום אמריקה "פותחים" בקלפים רגילים, הנקראים נַייפֵּה.
באמצע המאה ה- 15 צייר האומן האיטלקי בניפאציו במבו (Benifacio Bembo) עבור משפחת ויסקונטי ממילנו חפיסת קלפים, שלא היו ממוספרים. במבו בעצמו היה חניך והתקדש לידע אוקלטי (מסתור ועל-טבעי שהוא מעבר להבנתו של אדם רגיל, ונגיש רק למתקדשים לסוד) ואזוטרי (סודי, מכוון ומובן רק לקבוצה קטנה של אנשים שהתקדשו לסוד) [היום כמובן גלויים "סודות" אלה לכל מי שמבקש לפענח אותם]. כך שלבמבו הייתה נגישות לסימבוליקה העתיקה. החפיסה של במבו הכילה רק את 22 הקלפים של הארקנה הגדולה. 56 קלפי הארקנה הקטנה הם פיתוח מאוחר יותר של קלפי משחק רגילים. הראשון שיִחֵס את האותיות העבריות לארקנה הגדולה היה אליפס לוי, בן המאה ה-19. אליפס לוי הוא פסאודונים של אלפונס לואיס קונסטנט (Alphonse Louise Constant), אוקולטיסט צרפתי. כבר בילדותו הפגין קונסטנט כשרון ואינטליגנציה גבוהה. מכיוון שלאביו הסנדלר לא היה כסף לשלוח אותו ללימודים והוא האמין שבנו זקוק לחינוך מעולה, הוא שלח אותו לכנסייה לחניכה לכמורה. קונסטנס הוסמך לכמורה, אך הכנסייה זרקה אותו משורותיה בגלל דעותיו הפוליטיות ובגלל שלא הסכים לנדר הפרישות. בהמשך עבד קונסטנס כעיתונאי, כותב, נשא אישה, עד ש"במקרה" נקלע לחוגים אזוטריים. מכיוון שהיה לו רקע מצוין עד מהרה הפך קונסטנס לעילוי. הוא למד עברית על בוריה (לטינית הוא ידע באופן טבעי מחניכתו בכנסייה), הוא התעמק בקבלה, שינה את שמו לאליפס לוי, מכיוון שהאמין שהוא גלגולו של אליהו הנביא. הוא זה שמספר, מתוך הבנה עמוקה את כל המשמעויות, את הקלפים באלף-בית העברי. הוא השתייך תקופה ארוכה לאחד המסדרים האזוטריים רבי ההשפעה ביותר בתחילת המאה ה-20, Order of the Golden Down, וויט נחשב לספריה מהלכת במסדר זה (ייתכן שהוא השתייך שגם לבונים החופשיים), ויותר מאוחר רבים מחברי שחר הזהב אימצו את תורתו.
אליפס לוי שייך את האות א' לקוסם. ובסדר מתקדם עד לאות ת', קלף העולם. קלף השוטה מוקם אצלו בשני אופנים: 1) אליבא דאליפס לוי רק מתוך יום הדין יכול השוטה לקפוץ לתוך העולם, ואז ש' היא האות המשויכת לו) השוטה הוא הנשמה הבוגרת החופשית, ואז ת' היא האות המשויכת לו. למעשה, השוטה יכול "לקפוץ" לכל עמדה בארקנה הגדולה וללבוש כל אות.
אף על פי שחברי שחר הזהב אימצו, בין היתר, את תורתו של אליפס לוי, ביניהם הרב-מג אליסטר קראולי, שהאמין שהוא גלגולו של אליפס לוי, כי נולד ביום מותו של לוי, הם שינו את השיוך של האותיות לטארוט, ומאז קיימות שתי אסכולות: אחת הנאמנה לשיטתו של אליפס לוי, והשנייה לזו של שחר הזהב, כאשר זו בעצמה לא הייתה מאוחדת ותמימת דעים.
עד כמה שידוע חברי שחר הזהב לא ידעו עברית. הם שאבו את ידיעתם מכתבי אליפס לוי ומתרגומים אחרים של הקבלה. בניגוד לאליפס לוי, לא הייתה להם נגישות ישירה לקבלה בשפת המקור שלה – עברית. לעניות דעתי, מספיק לעיין בספר קבלה בסיסי על האותיות העבריות ומשמעותן כדי להשתכנע בצדקתה של שיטתו של אליפס לוי.
את המהפכה האמיתית בעיצוב קלפי הטארוט, כפי שאנו מכירים אותם היום, עשה אדווארד וויט ביחד עם פמלה קולמן (בתחילת המאה ה-20). בשנת 1903 פמלה קולמן הצטרפה למסדר שחר הזהב, ושנים ספורות לאחר מכן, תחת הדרכתו של וויט, החלה לצייר את קלפי הטארוט הפופולריים). וויט וקולמן נטשו את העיצוב המשעמם של קלפי הסדרה המשנית והפיחו בהם חיים חדשים, מעניינים ויצירתיים. קלפי אלה הופיעו בשנת 1908.
הסימבוליזם של הטארוט רב ועשיר מאוד, הוא מקפל בתוכו את כל ממדי ההוויה הקיומית. הטארוט משמש היום בעיקר לחיזוי והגדת עתידות, אך בעזרת רבדיו העמוקים ניתן להשתמש בו לצמיחה והתפתחות רוחנית ואישית. הסימבולים שלו נטועים עמוק בתוך ההוויה והתרבות האנושית והזיכרון הקולקטיבי, ומייצגים תכנים ארכיטיפיים אשר מושרשים עמוק בכל אחד מאתנו.
Tarot – Rota אין למילים הללו שום קשר למילה תורה TORA, כפי שרבים מבקשים לטעון. Rota (לטינית) פירושו גלגל. הטארוט מציג בתמונות בדיוק זה: גלגל – גלגל החיים. קלף העולם: השלב של נשמת היקום הקמאית-הראשונית, לפני שהיא לבשה חומר. קלף השוטה: בריאת הנשמה האנושית מתוך העולם, לפני שהיא לבשה חומר. קלף הקוסם וקלף הכוהנת הגדולה: אלה הם ההורים ה"שמימיים" של השוטה, האנרגיה הנקבית והאנרגיה הזכרית שנוצרו מהתקטבות של האחד הבלתי ניתן לחלוקה. קלף הקיסרית: "הילד" האלוהי שנולד מן הזיווג. כאן אפשר כבר לומר שהנשמה לבשה גוף הפיזי. קלף המוות: השלת הגוף הפיזי. קלף יום הדין: חזרה לקריאת הנשמה. שוב קלף העולם: השלב של מקור הנשמה, לפני שהיא לובשת חומר. קלף השוטה: הנשמה לפני לבושה את הגוף החומרי, רגע לפני שהיא קופצת מן הצוק, לתוך עולם החומר. זיווג, היוולדות מחדש, מוות – וכך לנצח נצחים הנשמה מסתובבת על גלגל הקארמה (קארמה בסנסקרית פירושו פעולה. לכל פעולה יש תוצאה: סיבה ומסובב – מעגל נצחי. פירוש זהה ל- RoTaהלטיני). כאשר הנשמה מגיעה למודעות והחיבור האולטימטיביים אז היא יורדת מהגלגל הנצחי, משתחררת מקארמה, ומתחברת שוב למקור שלה, קלף העולם. כל יתר קלפי הארקנה הגדולה מתארים את כל שלבי הנשמה, הרוח, הנפש והחומר (הגוף) בתוך מחזור חיי אדם.
בספר החיים והמתים הטיבטי, ובספר החיים והמתים המצרי, שקרוב לוודאי הם שרידים של קורפוסים עתיקים עוד יותר, מתוארם אותם שלבים בהרחבה רבה. הטארוט, שיונק את הסימבוליקה שלו מאותם קורפוסים עתיקים, הוא מעין ספר חיים ומתים בזעיר ענפין.
הטארוט מתייחס יותר לפוטנציאל, לאפשרויות ולהלכי נפש מאשר לאירועים ספציפיים. הוא מצביע על מגמות, הוא אינו חותך גורלות – טעות נפוצה בקרב קוראי קלפים חובבים. בעצם שום כלי חיזוי אינו חורץ גורלות ו/או חוזה עתיד בלתי ניתן לשינוי. אם נפרש אותו עם הגישה הנכונה הרי שהוא כלי יעוץ מעולה, הפוקח את עינינו לאפשרויות בלתי מוגבלות, נסתרות וגם גלויות.
קיימת תמימות דעים בין חוקרי הטארוט לגבי מהותו. הוא מהווה קורפוס סודי שמכיל בתוכו את כל הקודים של החיים – והמוות. מספר הקודים היה כנראה גדול מ-22. הגישה אל הקורפוס הסודי התאפשרה בזמנים עתיקים רק לכוהנים ולמתקדשים לסוד. אולם המורשת נשמרה והועברה ממאסטר לחניך וכך הלאה. במהלך הדורות הידע שנותר נוצק לתוך קלפי הארקנה הגדולה, כפי שאנו מכירים אותה היום. מיותר לציין שגרסת הטארוט הנמצאת היום בידינו עברה מערביזציה נרחבת, אך גם כך המסר שלה לא יסולא בפז.
יהיו הקלפים עתיקים ככל שיהיו, מרשימה העובדה שקלפי הארקנה הגדולה מהווים מעין קורפוס בקפסולה, המספר ב-22 התמונות של הארקנה הגדולה סיפור המגיע עד עלות השחר הבראשיתי בתודעה האנושית. בתמונות התמימות למראה אנו יכולים לזהות את המבנה הבסיסי של המיתוסים הידועים בשם "מסע הגיבור", שהוא הסיפור העתיק ביותר של האנושות. בקורפוס הזה אנו יכולים להבחין בתוכן אקזוטרי (גלוי), ובתוכן אזוטרי (נסתר). הפן האקזוטרי מספר כיצד מוטל על האדם לפעול עלי אדמות כדי לזכות במימוש הפוטנציאל הגבוה שלו, שמביא בעקבותיו לזכייה באהבה גדולה, גבורה, ממלכה, שפע וחוכמה – ובעיקר במימוש האינדיבידואל האותנטי שלו, שהוא החירות שלו ושל הנשמה שלו; ובעקבות כך באושר. כלומר, האדם מאשר את עצמו, את כל ההיבטים שלו, ובכך זוכה לשלמות פנימית וחיצונית - זהו האושר הנכסף. הפן האזוטרי מספר את מסעה של הנשמה האנושית, דרך דימויים שקארל יונג מכנה ארכיטיפוס, כך שלא יהיה מוגזם לטעון שהקלפים מדברים – בדומה לחלומות – בשפה האימג'יסטית של הנשמה האנושית, מראשית "החלטתה לקפוץ" לקיום הגשמי (השוטה), דרך העבודה האלכימית, שמטרתה להביא את כל ההיבטים הרוחניים והגשמיים לשלמות מבורכת, להתעלות מעל האשליה של עולם החומר ולהכיר את האמת הצרופה, ובכך להגיע לנירוונה הנשאפת, או למוקשה, כפי שמכונה מצב זה (הינדואיזם, אלדוס הקסלי Aldous Huxley), או הארה, מילה נדושה אך מובנת רק למעטים. כאשר מגיעים להארה במילא מגיעים גם לנירוונה; שני אלה לא ייתכנו האחד בלעדי השני. זו הייתה, ועדיין הינה, העבודה הגדולה של האלכימאים הגדולים; להפוך עופרת גסה לזהב טהור, שמשמעו הפיכת האני הגס לעצמי בעל מודעות מורחבת. במילים אחרות, הנירוונה, או המוקשה או ההארה הן דרך תמידית "Tao" ולא מטרה שיש להשיגה דרך ברק פתאומי שבא ונעלם כלעומת שבא. אם כבר, ניתן לומר שההארה בנויה מאין-ספור ברקים המתאחדים כל הזמן להארה אחת.
אולם, קלפי הארקנה הגדולה מגלים פן אזוטרי עמוק עוד יותר. דרך 22 תחנותיו הוא מספר את השתלשלות הבריאה, מן ההתקטבות (להיעשות למקוטב) הבראשיתי של האחד (השוטה) הבלתי ניתן לחלוקה לשניים: הקוסם והכוהנת הגדולה – שהם ביחד השילוש הקדוש, והלאה לעולם; אם תרצו זהו המפץ הגדול. התהליך הזה, המובן רק למעטים: פיזיקאים, מטאפיזיקאים, אלכימאים, אוקולטיסטים ומיסטיקנים המבקשים לדעת מעבר למיסטיקה הפרקטית והמתמטיקאים הפילוסופים, דוגמת האסכולה הפיתגוראית; זוהי כבר ההתקדשות לסוד.
קרא קלף הקוסם בטארוט
ראה קורס טארוט
ראה נושאים מיוחדים בטארוט
