12.12.2012 האם זה סוף העולם?

12.12.2012 האם זה הסוף?

מערכה ב'

למערכה א' כנסו כאן

  בימים אלה אני מוצפת באינספור שאלות בנוגע לתאריך 12.12.2012. מה יקרה? מה יקרה?

עצתי היא, שרצוי להירגע.

לפני כמה חודשים כתבתי מאמר הבודק את הנושא של התאריך 21.12.2012 (כן, יום 21, זו לא טעות).

עכשיו, ככל שהסלב התורן של התאריכים מתקרב –12.12.2012– שוב מורגשים באוויר איזה אי-שקט, מתח, תזזית ודימויים אפוקליפטיים.
בדיוק כפי שלא קרה כלום בתאריכים 11.11.2011 ודומיהם, שום דבר לא יקרה בתאריך 12.12.2012.

באופן כללי הנושאים של ה"סוף" והאפוקליפסה מקסימים, מרתקים ומפחידים את האדם באופן דומה, ולכן האדם נורא אוהב להתעסק בהם. בהמשך אבחן כמה סיבות לכך.

אני לא יודעת איך אתם מתכוננים ומה אתם מתכננים ליום הגדול שיחול ב-12.12.2012, אבל לי יש כבר תוכנית: אני יוצאת למסע נשמה בן 7 שערים - 7 ימים - לפירמידות במצרים.

אז מה בכל זאת מיוחד בתאריך 12.12.2012

 אם כן, פטור בלא כלום אינו מתאים לתאריך מיוחד כזה, ואם כן אנוכי אתייחס לכמה נקודות עיקריות בנושא.
אנו חיים באחת התקופות היותר מרתקות ומופלאות של ההיסטוריה האנושית. ועם זאת, זהוי אחת התקופות היותר קשות והקריטיות.
ללא ספק, התרבות האנושית כפי שאנו מכירים אותה עומדת בפני תפנית מהותית.

 מאז ומעולם, עוד מן העתים של הבראשית של האנושות, המספרים הילכו קסם מכשף על בני האדם. באינטואיציה האינסטינקטיבית חש האדם כי "הכול הוא מספרים" (פיתגורס), ושניתן להסביר את הבריאה והיקום בסיוע המספרים. למעשה, לא ניתן כלל לגשת לאיזושהי פילוסופיה, דת ומדע ללא סיוע המספרים. בראשית מספרו לשם מספור (האדם הקדמון מספר את בני השבט שלו, את בעלי החיים, הכלים שברשותו וכיוצא באלה. עדות לכך מצויה באינספור ציורי אבן ומערות ברחבי העולם). אחר כך נספרו האלים והאלות הרבים, חיבוריהם ביחד והתחלקותם לשם יצירתם (הדתות הפוליתאיסטיות העתיקות). אחר כך היה זה אל אחד והשכינה הצמודה אליו (יהדות), והיה אל אחד בתוך השילוש הקדוש (נצרות). נספרו ימי הבריאה. והאנושות ממשיכה לספור והמספרים ממשיכים להלך קסם מכשף על האדם. אם כך הרי שזה לא מפתיע כי תאריכים מיוחדים כגון 11.11.2011, וכעת 12.12.2012 ימשיכו לרתק ולכשף את האדם.

ההיבט הנומרולוגי של תאריך 12.12.2012

 אתייחס אך בקצרה להיבט הנומרולוגי של המופעים הרבים של הספרה 2 בתאריך 12.12.2012. כבר לפני שנים עמדתי על תכונתו הדו-קוטבית של המספר 2. מחד גיסא הוא אכן מחבר. מאידך גיסא הוא מפריד. הקוטב המפריד של ה-2 עוצמתי יותר מן הקוטב המחבר. השנים הראשונות של האלף השני מאשרות לעת עתה את הקביעה הזאת. אך יהיה זה רדוד ופשטני להאשים את המספר 2 במתרחש בעולם. המחזוריות הנצחית של חיים ומוות, של שיא וקריסה, של בריאה וכיליון היא שעומדת מאחורי האירועים של שינוי מתמיד. ההשלכות של מחזוריות כזאת טמונות במגמות התרבותיות-חברתיות שאעמוד עליהן להלן, ובעתיד הקרוב כנראה שלא מסתמנת אופציה משופרת יותר. [ראוי להדגיש כי 12.12.2012 הוא התאריך הגרגוריאני. התאריך העברי יהיה כמובן שונה. וזו עוד סיבה שלא לקחת את התאריך 12.12.2012 ברצינות יתרה].  

 סוף העולם, תיאוריית המפץ הגדל והיקום-התמידי

תיאוריית המפץ הגדול אומדת את גילו של היקום כבן 13.7 מיליארד שנה. היינו, על-פי הגדרה פשטנית, זהו הזמן שחלף לכאורה מאז החל היקום שלנו להתקיים. איש לא יכול לבחון מה היה לפני שהיקום שלנו פרץ, כי על-פי תיאוריה זו ממד הזמן נפתח עם פרוץ היקום שלנו. (תיאוריות פיזיקליות רבות  מאפשרות קיום יקומים רבים המתקיימים ממש ליד ואף סימולטנית ליקום שלנו.)

תיאוריית המפץ הגדול מתארת את היקום שהחל מתי שהוא, ולכן הוא יסתיים מתי שהוא: האנרגיה של היקום תכלה לבסוף והיקום יקפא, או לחלופין יכלה את עצמו בכדור אש בל ישוער.
במדע קיים גם מודל תיאורטי החוזה תהליך לפיו היקום יתחיל לקרוס חזרה אל תוך עצמו ולהתכווץ, היינו "הכיווץ הגדול". לפי תיאוריית המפץ הגדול, זהו התסריט של סופו של היקום, בעוד הרבה מיליארדי שנה. אז למה לדאוג מעכשיו?

ברם, קיימת גם תיאוריה אחרת, זו שגורסת כי המפץ הגדול מעולם לא קרה. היקום תמיד היה קיים וימשיך להתקיים לתמיד; משתנה ומתפתח תדיר.[1] ואם אין סוף ליקום, אז למה הפחד?

האם סוף כדור הארץ

בסדר, אז אתם שואלים עכשיו מה גורלו של כדור הארץ? אולי ב-12.12.2012 יתרחש סופו?
הבלים! היו רגועים ושלווים בעניין זה.

כדור הארץ הוא ישות חיה, דינמית ומשתנה כל הזמן, לובשת ופושטת פנים. בזיכרון הקולקטיבי שלנו אנו זוכרים את כליון החיים המחזורי בכדור הארץ: התנגשויות אלימות בין כוכבים, שביטים ומטאוריטים. באחת מן ההתנגשויות כאלה נזרעו החיים בכדור הארץ (פרנסיס קריק). בהתנגשות אחרת נכחדו מעל פני האדמה בעלי חיים אדירים בבת אחת, הדינוזאורים. כיליונם אפשר שגשוג של בעלי חיים קטנים יותר, וגם של האדם הקדמון. בזיכרון הקולקטיבי שלנו מאוחסנים זיכרונות על עידני קרח, על אסונות קטקליסמיים שמחו כמעט כל חי מעל פני האדמה וכך חוזר חלילה. אם כן, הופעת החיים על פני האדמה, בכלל זה של האדם, ואולי גם הסכנה לחיסולם קשורים קשר הדוק עם הדינמיקה של התנגשויות אלימות ביקום, ואירועים אקלימיים וגיאולוגיים בכדור הארץ. בזיכרון הקולקטיבי האדם זוכר.

מערכת השמש שלנו היא בת כ-4.5 מיליארד שנה. כדור הארץ שלנו נוצר מתוך תהליכים מורכבים בין פלסמה, אלקטרומגנטיות ועוד מיני התרחשויות גלקטיות.
קרוב לוודאי שסופו של כדור הארץ, שלא כמו זה של היקום, אכן אינו מרנין; בתחילה אנרגיית השמש תכלה וכך לא יתאפשרו חיים בכדור הארץ. לבסוף השמש תבלע את כדור הארץ. המדענים מצאו כי לשמש שלנו אין מספיק מסה כדי להפוך לחור שחור. היא תהפוך לננס שחור, סוג של כוכב היפותטי ביקום. זה צפוי להיות מצבו הסופי של ננס לבן, לאחר שהפסיק לפלוט קרינה (כלומר אינו פולט עוד אור וחום) עקב התקררות הדרגתית. ננס לבן מהווה את השארית של כוכב בסדר גודל דומה לשמש שלנו, ועל כן השמש שלנו צפויה לסיים את חייה כננס שחור. אבל לפי האומדנים של המדענים, אירוע כזה צפוי להתרחש בעוד כ-1.5 מילארד שנה. אז למה לדאוג מעכשיו?

ובכן, גם לפי התיאוריה של המפץ הגדול וגם לפי זו של יקום קיים-תמיד, ועוד מיליארדי שנים טובות לחיי כדור הארץ שלנו, מי שעומד בעצם בעמדת נחיתות נצחית מול התיאוריות הללו הוא האדם, כי חייו ומותו של האדם הם אפילו לא טריליונית השנייה בתוך חייו של היקום ואפילו בתוך חייו של כדור הארץ. ומכאן נובעים התסכול, הפחד והחרדה.
עובדת חייו הרגעיים של האדם מעוגנת חזק בתוך הלא-מודע הקולקטיבי של כולנו. אם כן, רק מותנו הפרטי של כל אחד מאיתנו הוא זה שקרוב מאוד, בפרק זמן כזה או אחר בתוך שנים מעטות. ההתחלה והסוף הפרטיים שלנו טבועים בכל אחד ואחת מאיתנו. ומכאן נובע הפחד שלנו מכיליון, שקיים והוא ממשי והוא מלווה את כולנו תדיר, כמו צל מאיים שלא ניתן להיפטר ממנו.

עובדת חייו הרגעיים של האדם היא טרגית, וייתכן שטרגדיה זו היא שמהווה סיבה לכל המלחמות האינסופיות והנוראיות שהאדם מעסיק את עצמו בהן משחר קיומו, ובכך זורע הרס וחורבן על עצמו ועל אחיו. כי אם חייו של האדם אך זה החלו והנה הם עומדים כבר להסתיים, מה הטעם? האדם מחליט שמוטב לו לשלוט במוות, מאשר להניח למוות לשלוט בו.
ולכן האדם נלחם תדיר במוות, ומצפה למוות תדיר, לסוף – הסוף שלו.

שום דבר לא יציל את האדם מתוך המצב הטרגי הזה, מלבד השלמתו עם המצב הזה, והקדשת חייו הרגעיים ללימוד, הגות והתעמקות הומאנית ופילוסופית, למען מציאת משמעות בתוך חוסר המשמעות של חייו. לנהוג כך נכון בייחוד במחצית השנייה של החיים, כי במחצית הראשונה האדם כבול לאינספור אילוצים, בעיקר לצו 'פרו ורבו'. "אבוי לאלה שחיים את אחר הצהריים כפי שחיו את הבוקר, כאילו שם דבר לא קרה" (קרל יונג, כפי שמצוטט בכשאדיפוס גדל, דניאל בקר.)   

סוף חומר אינו סוף אנרגיה

אם כך, סוף חומר כזה או אחר טבוע בכל אחד ואחת מאיתנו, אבל זהו רק סוף חומר, לא סוף אנרגיה. אולי קשה לראות זאת כנחמה, אך זוהי עובדה אמפירית.

בזיכרון הקולקטיבי שלנו אנו זוכרים כי כל שיא מביא בעקבותיו קריסה. ובנייה מחדש, אולי, בתקווה, ממקום גבוה בהרבה.

ובתקופה הנוכחית שלנו האנושות נמצאת שנייה אחת מהשיא שלה. מכאן יש רק דרך אחת; התפוררות וקריסה.. או הצלת המצב.

 בשיא של העידן הנוכחי שלנו טמונים אוצרות רבים: הטכנולוגיה, ההשכלה, המדע, המודעות הרחבה וכיוצא באלה. אך מנגד טמונים בו גם כשלים רבים וזרעי הרס: ריבוי האדם שיצא מכלל שליטה, נשק גרעיני, ריכוזית שרק תלך ותגדל, כי בלתי אפשרי אחרת. זו המגמה לעתיד בעולם כולו, גם בישראל.

עם זאת, ראוי לציין כי האדם עלול להחיש את סופו של כדור הארץ. ואולי הידיעה הקולקטיבית, הנובעת מלא-מודע קולקטיבי, היא שמציקה לנו ומחרידה אותנו. אם כן, ראוי שכל אחד ייתן דין וחשבון לעצמו מה אפשר לעשות בקשר לכך, ברמה הפרקטית. וזה אומר לבדוק את הפוליטיקאים, לאמוד את אמינותם, לעקוב אחרי מקבלי ההחלטות וכיוצא באלה.

בין המגמות המאיימות העתידיות אמנה רק כמה:

• נכון להיום כל ההון והעושר של העולם מרוכזים בידי כ-2% מאוכלוסיית כדור הארץ!
• בישראל ההון מרוכז בידי 10-20 משפחות, המושכות במרץ בחוטים מאחורי הזירה הפוליטית.  
•  15-20% מאוכלוסיית כדור הארץ צורכים 85% מן המשאבים של כדור הארץ.
• ועוד לא נגעתי בשינויים אקלימיים, גיאולוגיים אסטרונומיים.
• ואם כך, האם יש עוד מי שישלה את עצמו שאנו צועדים לכיוון של איזשהו עולם אוטופי, שבו המשיח יבוא ויגאל את כולם. לעולם שכולו אור ואהבה צרופה.
• האנושות צועדת לקראת התפוררות, כאוס, אנרכיה, אלימות ומלחמות, אינטליגנציה עילאית מול בורות גסה (אשר נוכחים במובהק כבר היום).
• מתוך הריכוזיות תיווצר הנהגה חדשה, וכולם עוד יתגעגעו הן לקפיטליזם והן לדמוקרטיה והן לסוציאליזם של היום. כי להנהגה בעתיד לא יהיה ולא כלום מכל מה שאנו מכירים היום.
• בעתיד תאדיר השכבה צרה מאוד שמושלת, וכל היתר. אחר כך תבוא הקריסה החברתית והתרבותית הגדולה. ושוב התחלה חדשה.
• הטכנולוגיה מחליפה ידיים עובדות. הצפי הוא שלשני שליש מאוכלוסיית העולם לא יהיה פשוט מה לעשות בעתיד – ופני המגמה הזו מתגלים כבר היום.
• הנפט לא יהווה עוד מקור לאנרגיה העולמית; קיימת רק כמות מדודה של מאובנים. האדם העתידני יפסיק להתעסק עם מאובנים עתיקים (המאובנים הם מקור לנפט). בעקבות כך ארצות בעלות שדות נפט, שהפכו לבעלות כוח אדיר בזירה העולמית, יקרסו. דבר שיוסיף רק לכאוס, לאנרכיה ולאלימות ומלחמות עתידיים.
• קריסת המבנה הכלכלי העולמי.
• קריסת התא המשפחתי מותיר נשים וגברים שאינם מסוגלים עוד לחיות ולחבור ביחד.
• הולדה שלא במסגרת המשפחתית תציב אתגרים רבים בעתיד. כך גם הולדה מתוך זוגיות חד-מינית. (אני מבקשת להדגיש כי לי אישית אין שום בעיה מכל וכל עם הורות חד-מינית. אבל אנו כחברה אנושית חייבים להיות מוכנים לכך שבעוד כ-25 שנה, כשדור של ילדים אלה יהיו למבוגרים הם ישנו את פני החברה. עד כמה שזה יתאפשר להם במסגרת האופציות ובמשאבים ובהזדמנויות הכלליים שיעמדו לרשותם). 
• פשיטת רגל של הדתות. ומנגד, התגברות הפונדמנטליזם והגזענות מכל סוגיהם – זוהי תרבות מתפרקת שסופה לקרוס.
• ההשכלה הגבוהה תהיה פחות ופחות נגישה לרוב בני האדם. הבורות והאלימות ימשלו בכיפה; והם כבר מושלים.
• גורל דומה יפקוד את רוב בני האדם בזמינות ונגישות לרפואה.
• זכויות האדם, האזרח והפרט יהפכו לנחלת העבר. (בסין, למשל, מעולם לא התקיימו זכויות האדם, וזהו המצב גם היום). טרור, אימה ופחד ימשלו. 

   להלן שרטוט המציג את המבנה "התרבותי" העתידי

אנו מבחינים בשלוש שכבות: השלטת, כל היתר והקומבינטורים

* השכבה השלטת כשמה כן היא. היא בעלת המאה ובעלת הדעה, סוג של אצולה חדשה, יושבת באולימפוס ומנותקת לחלוטין מההמונים. הכול זמין ונגיש לה. אנו עדים לה כבר היום, אך שכבה זו עדיין לא הכריזה על עצמה בגלוי כשלטת.

* כל-היתר. סוג של עבדים חדשים, שיצטרכו לדאוג רק להישרדות הבסיסית שלהם, כך שאפילו לא יהיה להם זמן לחשוב על מותרות כגון השכלה, דיור ראוי, רפואה נגישה וכיוצא באלה.

*  הקומבינטורים. זוהי שכבה בפני עצמה של אנשים בעלי אישיות ומזג מיוחדים מאוד. בעלי נחישות, יכולת אלתור, ניחנים בזריזות מחשבתית ופעלתנית מדהימים. ניחנים בחוכמה המשולבת בפקחות ועוצמה פנימית. הם ישיגו השכלה, ממון, רפואה, דיור ואף עושר. ייתכן שהם יהיו מלחכי פנכה של השכבה השלטת, אך בלתי אפשרי לשפוט את האדם על אדירות יצר ההישרדות שלו. החיים שלהם יהיו טובים, אם כי לא פעם יצטרכו להעמיד למבחן קשה את המוסר הפנימי שלהם. כך זה היה תמיד וכך זה יהיה. ואין שום דבר חדש תחת השמש.

קצת על שכבת כל-היתר:

שכבת כל-היתר; הלא הם העבדים החדשים, תעמיד מנהיגים-שולטים משל עצמה. סוג של ברוני כוח שישליטו טרור, אימה וגזל. 
הנשלטים תחת ברוני כוח של שכבת כל היתר ימצאו עצמם בייאוש הולך וגדל. במצב כזה תגדל השפעתם של נביאי, חוזי ומרפאי שקר למיניהם, אשר ינצלו לטובתם את המצוקה הקודרת של האדם. באחרית הימים הזאת של התרבות האנושית כפי שאנו מכירים אותה היום, כל הדרכים יהיו לגיטימיות וכשרות למען ההישרדות. 

סדר כזה של כאוס ואנרכיה (כן, יש כאן סתירה ופרדוקס) עשוי להתקיים כמה מאות או אפילו כמה אלפי שנים. אם כי הצפי אומד את התקופה שבין 300 ל-1000 שנה. יותר מכך האדם לא יהיה מסוגל לשרוד בקיום כזה.

הסנוניות להתפתחות כזאת הגיעו אלינו זה מכבר. האירועים של השנים האחרונות מאמתים ומאשרים צפי קודר כזה.

וזהו הפחד המחלחל בכולנו, כי כולנו יודעים עמוק פנימה שזהו העתיד הקרוב שלנו.

נוסטרודמוס ונבואות המאיה

אז מה בנוגע לנבואות נוסטרודמוס ולנבואות המאיה?

את נבואות נוסטרודמוס ניתן לפרש בכל דרך שנבחר, ולכופף אותן לכל דעה, פרוש, בוחן ונבואה.

נבואות המאיה מדברות בדיוק על מה שהעליתי לעיל. יש לזכור שבני המאיה העתיקים היו אובססיביים לגבי מספרים וזמן, ומכיוון שכך הם הנהיגו לא פחות מ-17 לוחות שנה שונים. בני המאיה היו מודעים היטב למחזוריות ולהשלכותיה. הם היו מאסטרים בקוסמולוגיה ואסטרונומיה ולכן הבינו יפה שסוף העולם נמצא אי שם הרחק מהם מיליארדי שנים. אבל הם גם הבינו בשיאים ובקריסות אנושיות ותרבותיות, ועל כך מתמקדות הנבואות שלהם באופן מובהק.

אם כן, בל איש יצפה לאיזשהו מופע אור-קולי שמימי אפוקליפטי, זה לא יקרה.
בנייה וקריסה של ציוויליזציות הם תהליך ארוך ומתמשך. ואני נמצאים בדיוק בתהליך כזה שהחל כבר מזמן, ואנו צופים בו בחרדה גוברת והולכת, ומכאן האיום והפחד. 

אז זהו, אנחנו נמצאים שנייה אחת לפני שיא התרבות שלנו כפי שאנו מכירים אותה. אחר כך תבוא הקריסה הגדולה, ובנייה חדשה. אך אנו כבר לא נחזה בזה. אז ממש כדאי לנצל את הזמן המועט שנותר לנו עד השיא ולנצל אותו כך שנוכל לקחת איתנו את הזיכרון הטוב לקיום האחר שלנו.

אני רואה בנסיעה למצרים לפירמידות דווקא בתאריך 12.12.2012 אירוע סימבולי מאוד עבור הנשמה שלנו. התרבות שלנו החלה במצרים העתיקה, שאליה הגיעו הפליטים מלמוריה ומאטלאנטיס והשתיתו את התרבות כפי שאנו מכירים אותה היום. וסביר מאוד שכל מי שיעבור איזשהו טקס חניכה לא שגרתי (בוודאי לא בסדנה ו/או במפגש קונבנציונאליים מכל סוג שהוא) ביום המיוחד הזה, יעשה קפיצה אבולוציונית קוונטית, ובחזרתו לא יהיה אותו אדם שיצא לטקס.

ולסיום אני מביאה לכם סרט שאסור לפספס, לצפייה כנסו כאן 

בשמחה ובכיף, אלה שונייה  

 למצרים לפירמידות - דווקא בתאריך 12.12.2012

 לתגובות כאן