• תנועה מלמעלה למטה: מכשול, מעצור, עיכוב, או מניעה לגבי תוכניותיו של המתייעץ.
• תנועה מלמטה למעלה: הצלחה, התשובה לשאלה היא חיובית.
• תנועה מימין לשמאל: הנתונים נוגעים ללב ולרגשות, כמו גם לנושאים מוסריים ורוחניים.
• תנועה משמאל לימין: התנועות נוגעות לחייו הגשמיים של המתייעץ, כגון עבודתו, מעמדו החברתי, ביתו ונכסיו.

בשלב די מוקדם בחייו של אלכסנדר הגדול נודע לו כי אביו אינו המלך פיליפ, אלא מצרי מסתורי, אשר ערך ביקור בחצר המלוכה היווני ופיתה את המלכה אולימפיה, אישתו של פיליפ. אם כך, אביו מולידו של אלכסנדר היה אותו מצרי מסתורי, שלא היה אלא אל, אשר הסווה היטב את אלוהותו בעת ביקורו ביוון, הוא האל המצרי אמון ( Amonאו Amun).

אחרי הירצחו של המלך פיליפ, אלכסנדר בכל זאת עלה על כס המלוכה. אך נשמתו הייתה שסועה ומיוסרת, מאפיין המצוי אצל ילדים שאינם יודעים אל נכון מי הוא אביהם מולידם, אשר גדלים להיות מבוגרים מיוסרים. הנושא הכאוב לא הניח לאלכסנדר לחיות את חייו באופן רגיל. לפני יציאתו למשימה הצבאית באסיה, הוא ביקש להיוועץ באוראקל בדלפי, אצל הכוהנת המפורסמת סיביל. האם הוא בן אלמוות? האם הוא בנו של אל?

התשובות של האוראקל היו כמו תמיד לקוניות ומסתוריות. אך דבר אחד היה ברור לאלכסנדר מתוך דבריה של הכוהנת; הוא ימצא את התשובה במצרים, בנווה מדבר בסיוה. אם כך, זו הייתה הסיבה העיקרית למסעותיו של אלכסנדר, כיבוש העולם הייתה רק סיבה משנית, אשר נבעה מתוך הסיבה הראשונה.

בהגיעו של אלכסנדר למקדש בממפיס (היא מוף, מֶנֹ-פר העתיקה), מצרים, הכוהנת אישרה את השמועה של היותו בנו של האל אמון, והעניקו לו עצה לנסוע לתבאי (היום קרנאק ולוקסור), למקדשו של האל אמון. אך במקום לנסוע לתבאי, אלכסנדר התעקש לדבוק בהדרכתה של האוראקל של הכוהנת סיביל מדלפי; ונסע למדבר בסיוה: הוא היה חייב לקבל אישור לאלמותיותו.

מה קרה באמת בפגישתו הפרטית ביותר עם האוראקל בסיוה איש אינו יודע, אך השמועה אומרת שאלכסנדר היה שבע רצון והכריז כי קיבל את התשובה אותה חיפש.

בסתיו, אחרי נצחונו על צבאות פרסיים אלכסנדר הגיע לבבל והתקבל שם בזרועות פתוחות. אבל האל מרדוק שכב מת לגמרי בארון מתים שכולו זהב, משוח בשמנים מיוחדים לשימור גופו. המחזה זעזע את אלכסנדר עד היסוד. הנה כאן שוכב לא סתם בן אלמוות, ולא סתם אביו מולידו, אלא אל – אחד מבני האלמוות. איזה סיכוי היה לו אם כן, לאלכסנדר, רק חציו אל, לחמוק ממוות?

האלים לא היו בני אלמוות. הם רק התאפיינו בחיים ארוכים מאוד, שנבעו מתוך כך שהם הגיעו מכוכב ששנה אחת שלו (ההקפה שלו סביב השמש) היא כמו 3.600 שנה של כדור הארץ. אולם, ככל שהאלים חיו יותר זמן בכדור הארץ, כך גם חייהם הלכו והתקצרו. הכוכב של האלים הוא הכוכב ה-12, ניבירו, או כפי שהוא מכונה בעברית, החוצה.  

אלכסנדר, בהותירו אלפי עובדים לצורך שיקום מקדשו של מרדוק, הוא המשיך בכיבושיו; מפני שבתוך תוכו ידע כי את נפשו לא יוכל לשקם.

בשנת 323 לפנה"ס, אלכסנדר שב לבבל; אך כוהנות האוראקל בבבל אמרו לו לא להיכנס לעיר, כי אם יעשה כך, ימות. אך החיזוי הזה היה כבר קל, כי מרגע שאלכסנדר ראה את אביו האל נטול חיים ושוכב דומם בארון מתים זהב, בנישמתו פנימה הוא היה כבר בעצמו משול כמת, גופו עוד המשיך להתקיים קמעה אך רק לזמן קצוב.
אלכסנדר נכנס לעיר בבל, וכעבור זמן קצר חלה ומת.

למרות הכול, אלכסנדר זכה לאלמוות, לא באופן פיזי, אלא בזיכרון נצח קולקטיבי.

המסר בסיפור הזה, מלבד היותו כה אנושי, עצוב ופורש את פוטנציאל ההרס של אדם שלא יודע את שורשיו ואינו מחובר אליהם באופן בריא, הוא שעם כל הכוח והגדולה של האוראקל הגדולה בדלפי, הכוהנת סיביל, היא לא חזתה לאלכסנדר שבתוך חיפושיו אחרי אביו מולידו הוא ימצא את מותו שלו. היא לא יכלה לדעת זאת, כי גורלו של אדם אינו ידוע מראש לאף אחד, גם לא לאוראקלים הגדולים ביותר; וזה לתשומת ליבם לכל השואפים היום לתת ולקבל תשובות חד-משמעיות! ועוד בנושאים זניחים ופחותי ערך כגון: "האם הוא (או היא) יצלצל אלי?", "מתי אפגוש את האחד (או האחת)?", "האם אמצא עבודה?" וכיוצא באלה – הבל הבלים...