ניבוי עתיד, מיסטיקה, עיקרון הכוונה ביהדות, אתיקה, מדע ותורת הקוואנטים

ניבוי עתיד, מיסטיקה, עיקרון הכוונה ביהדות, אתיקה, מדע ותורת הקוונטים
מה לעשות בידע שמקבלים ממיסטיקן, וכיצד להבין יותר טוב את שירותיו

מקרה שנתקלתי בו לאחרונה באחד הפורומים שאני מנהלת הניע אותי לכתיבת המאמר. ברוח דומה כתבתי כבר כמה מאמרים בעבר, ובמאמר הנוכחי אני מבקשת לחדד את הנושא.

אישה צעירה כותבת בפורום שהיא נשואה כמה שנים ושנישואיה מאושרים, יש שני ילדים מוצלחים, והכול התנהל על מי מנוחות עד לאחרונה. היא ממשיכה ומספרת שהחם שלה נסע לרומניה, הלך שם למגדת עתידות וזו אמרה לו שהנישואים של בנו יסתיימו בקרוב בגירושים. החם מיהר לספר את התחזית העגומה לבנו, ומאז חיי הזוג עלו על שרטון, נמצאים במשבר רציני ועומדים בפני גירושים.
האישה המיואשת שאלה "מה בעצם קורה כאן? כיצד חיי זוגיות טובה יורדים פתאום לטמיון? איך קורה שבלי שום סימן מקדים הכול קורס?"
התשובה שנתתי לאותה אישה הייתה קצרה למדי ועניינית. מכיוון שהמקרה של אותה אישה צעירה הוא לא היחיד, ומכיוון שבקרב רוב הציבור הרחב קיים חוסר הבנה  ובלבול רב בנושאים שהכותרת הראשית מצביעה עליהם, הרי שבמאמר זה אני מבקשת להרחיב את התשובה, לחדד אותה ולהסביר אותה ביתר פירוט.

ידעוני ומיסטיקן, הדומה והשונה  
בהגדרה הפופולרית הרי שטארוט, נומרולוגיה, אסטרולוגיה, קריאה בקפה, בתה, בכדור בדולח וכיוצא באלה הם מיסטיקה, וכל מי שעוסק בנ"ל הוא מיסטיקן. אך האם זו ההגדרה והשיוך הנכונים?
ובכן, התחומים שציינתי לעיל יכולים אמנם להשתייך למיסטיקה אך הם אינם מגדירים את המיסטיקה. וכדומה, איש או אישה שעוסקים בתחומים הללו לא בהכרח נכללים בהגדרה כמיסטיקנים. אם כך, המיסטיקן יכול אמנם לעסוק בכל התחומים הללו; אבל לא כל מי שעוסק בתחומים הללו הוא מיסטיקן.
אם כן, מהי מיסטיקה? מיהו  מיסטיקן?
 המילה מיסטיקה נגזרת מהמילה היוונית "מיסטיקום", שמשמעותה סגירה או הסתרה. עניינה של המיסטיקה הוא בדברים שאינם נתפסים בחמשת החושים האנושיים הידועים והיא עומדת בסתירה לכאורה לרציונאליות. אני משתמשת במילים "בסתירה לכאורה", מכיוון שהגבול בין המיסטיקה לרציונאליות הוא לא מובהק וחד-משמעי כפי שבדרך כלל מצטייר. בדיקת הגבול בין המיסטיקה לרציונאליות הוא נושא נכבד בפני עצמו וקצרה כאן היריעה להעניק לו את הדיון המתבקש. די להזכיר את הרמב"ם שרואה בתבונה ובשכל את מטרת האדם, ויחד עם זאת המטרה לרמב"ם היא השגת האל, והאל נמצא מעבר למציאות ולתפיסת חמשת החושים האנושיים, וגם מעבר לגבולות התבונה. התבונה יכולה לעסוק רק במה שישנו ולא במה שאיננו במציאות. אם כן, השגת האל נמצאת בתחומה של המיסטיקה. הסוגייה האם הרמב"ם הוא מיסטיקן או רציונליסט העסיקה רבים מן החוקרים בעבר, והיא ממשיכה להעסיק רבים לא פחות בהווה, וסביר להניח שיעסקו בה רבים גם בעתיד. ההשערה הנפוצה היא כי הרמב"ם נשאר רציונליסט עד הסוף, ורק באופן רציונאלי הוא העניק מקום למיסטיקה. כלומר, למיסטיקה היה מקום אצל הרמב"ם בגבולות התבונה בלבד.
מיסטיקן מוגדר על ידי החוויה המיסטית שהוא חווה, ואם לא חווה כזאת הרי שהוא אינו מיסטיקן. ואם כך,  אם הרמב"ם השיג את האל, הרי שהוא חווה חוויה מיסטית, ולכן אפשר להגדיר אותו כמיסטיקן, ויחד עם זאת בלתי אפשרי לשלול ממנו את התבונה הרציונאלית שלו.
ענק אחר שהגבול בין רציונאליות למיסטיות היטשטש אצלו הוא אלברט אינשטיין. מילים רבות מספור סקרו וניסו להבין את גישתו של אינשטיין לדת, אמונה ואלוהים. אינשטיין עמד נפעם לנוכח הגילויים האדירים שלו, התבטא פעמים רבות בערוב ימיו כי "הרגש הדתי העמוק ביותר שאנו יכולים לחוות הוא תחושה של מיסטיות, שהיא גם הכוח האמיתי של המדע בכלל".

ובכן, ההגדרה הבסיסית של המיסטיקה היא לימוד ומחקר של טבע ותבונת האדם ואת מה שמעבר לגבולות התבונה, פיתוח התבונה והרוחניות של האדם, כך שיוכל לחבור עם מה שמעבר לתבונה בחוויה מיסטית.
המיסטיקן הוא איש או אישה אשר מסרבים להיות מרוצים עם מה שהאחרים מכנים ניסיון, והם מלאי תשוקה אחת מובחנת; להתמסר לחיפוש רוחני ייחודי בלתי-נתפס בחושים הרגילים, כדי למצוא את "הדרך החוצה" או את "הדרך בחזרה" לעבר מצב מסוים נחשק שבו בלבד הם יכולים לספק את הערגה שלהם לאמת האבסולוטית. החיפוש הזה עבורם, מהווה את כל משמעות החיים.
השאלה מהי "אמת אבסולוטית" היא פילוסופית-מיסטית רחבה, אשר שוב דורשת התמסרות, לימוד, מחקר והתבוננות בלתי פוסקים, המהווים את עיקר עולמו ועיסוקו של המיסטיקן.
המיסטיקן מתפנה מעט מאוד, אם בכלל, לתת עצות לאנשים אחרים, ובוודאי אינו עוסק בחיזוי עתידות עבורם. אם המיסטיקן עוסק באסטרולוגיה, למשל, הרי הוא עושה זאת למען החקר של מה שמעבר. ואם המיסטיקן יתפנה להעניק עצה לזולת בנושא האסטרולוגיה זה לא יהיה למען חיזוי עתידות עבורו, אלא למען הענקת זווית ראייה שונה עבור אותו זולת, למען יוכל לראות את עצמו בתוך המופלא של הקוסמוס והכוכבים ולמען יוכל הוא עצמו לחוות חוויה מיסטית אישית.

הידעוני וניבוי עתידות
לעומת המיסטיקן הידעוני הוא מנחש עתידות, אוב, קוסם, עוסק במאגיה. גם הידעוני עוסק במה שלא נתפס בחמשת החושים האנושיים ובמה שמעבר לגבולות התבונה. בדומה למיסטיקן הידע שלו חייב להיות רחב ומעמיק, קורס או סדנה בוודאי שאינם מספיקים. לדעתו של הרמב"ם הדרך היחידה להגיע לנבואה היא השימוש בשכל. במשל הארמון המפורסם כותב הרמב"ם, כי הנבואה היא למעשה התאחדות עם השכל הפועל. כלומר, הנבואה וניבוי עתידות לא חייבים להיות משויכים לתחום המיסטיקה. וכך גם, בשונה מהמיסטיקן, הידעוני לא מחפש את החוויה המיסטית של התאחדות עם מה שמעבר, אלא מתמקד דווקא בהרחבת הידע הרציונאלי השכלתני והשימוש בו בפרקטיקה שלו.

הנהירה לידעונים בעידן החדש
הרצון לדעת את העתיד והכמיהה שמישהו יהיה חכם יותר מאיתנו ויעניק לנו תשובה לתהיותינו בעת פרשת דרכים, חוסר סיפוק, ייאוש או תחושת אובדן הדרך הם עתיקות יומין, וכך גם הפנייה לידעונים.
מעדויות העבר עולה שקיסרים ופשוטי עם כאחד פנו לשירותיהם של ידוענים – עם תוצאות מעורפלות ומשתנות בעליל. מאומה לא השתנה, נהפוך הוא.
מעולם הפער בין הקדמה ובין ההבנה של האדם מן השורה את עצמו ואת העולם שמסביבו לא היה גדול יותר מאשר זה המתקיים באלף ה-3, עת העידן החדש .
מצד אחד אוכלוסיית העולם מתקרבת היום ל-7 מיליארד בני אדם! מצד שני, הנגישות להשכלה גבוהה ולמקורות ממון ואפילו למיסוד זוגיות בנישואים מתרחקים והולכים מהרבה מאוד בני אדם. וזה עוד לפני שמתעכבים על שינויי אקלים, מקורות מזון ומים וכו'. זה מפחיד ומערער את היסודות עליהם מושתתת התרבות האנושית. כל אחד מרגיש את הבלבול והפחד הזה מחלחל בו במודע או שלא במודע, וצופה לגאולה מבחוץ.

משבר התרבות, הדת והאישיות נותן את אותותיו בכל תחומי החיים. האדם המודרני הממוצע, לא רק המערבי, איבד את הקשר לעולם מסביב; אבד לו הקשר השבטי; קשרי המשפחה הגרעינית מתפוררים; הדת אינה עוד מצליחה לענות על שאלות רוחניות של מהות החיים והמוות – האדם המודרני מנותק מהמוות ואף מתכחש לו או מעדיף לא להיות מודע לו; הפילוסופים המודרניים לא מצליחים להלהיב ולהעניק לאדם המודרני את הדרך למשמעות החיים; הפסיכולוגיה הפכה למקצוע אקדמי גרידא ולא למרפאת הנפש; האלוהים מת, ואיתו גם האלים, וקרל גוסטב יונג קבע כבר לפני כמה עשרות שנים ובצדק, ש"האלים הפכו למחלות".
נראה שהבלבול ואובדן הדרך התעצמו עד מאוד בעת המודרנית. לעיתים תחושת הערפל כה מעוורת והסערה הפנימית כה עזה, שמתעורר הצורך להכוונה ותשובות מבחוץ. מגוון רחב של אנשים מכל השכבות החברתיות ומכל רמת השכלה פונים לידעונים שיספקו להם את התשובה והמתכון הבטוחים לחיים נטולי בעיות, שיחלצו אותם מהתקיעות בזוגיות ו/או בעבודה, שיגלו להם את הייעוד בחיים, שיספקו להם את המידע על בן/בת זוג קיימים או בפוטנציה, וכיוצא באלה נושאים שהם בעצם מקצת האלמנטים של הקיום האנושי שתמיד היה מורכב, ובעת המודרנית הוא מורכב פי כמה.
אנו באמת ניצבים בתקופת משבר קשה מאוד בתרבות האנושית, ולנכוחה אנו חייבים לבדוק מחדש כיצד הפרקטיקה העתיקה של המיסטיקנים והידוענים מתיישבת עם המשבר הזה.

האם יש דבר כמו חיזוי העתיד?
ייתכן שהשאלה הזאת לא הייתה רלוונטית עד לפני כ-100 שנה, והספקולציות אודות גילוי העתיד יכלו להיוותר אינסופיות. המצב השתנה בעקבות הגילויים של מדע הפיזיקה המודרנית. כיום, חוקי היסוד של הפיזיקה ידועים למעשה. מיותר לציין שהאדם וכל פועלו נכללים בתוך החוקים האלה.

במסגרת המדע האמפירי ניתן לחזות את העתיד, בעיקר במסגרת הפיזיקה הניוטונית, המבוססת באופן מוצק על סיבתיות. חוקי ניוטון הם חובקי-כול עד כדי כך שאם יודעים מקומן וכיוונן של כל המולקולות ביקום, אפשר לחשב את תנועתן בעתיד. העתיד ניתן אפוא לחישוב, כל זמן שמתקיים חוק סיבה ותוצאה. היינו, התוצאה מתרחשת לאחר הסיבה ולא להיפך. כלומר, על פי הפיזיקה הניוטונים, מגדת העתידות הרומנייה קודם אמרה שצפויים גירושים אצל הבן, ורק אחר כך התרחשו המאורעות שהובילו אל סף הגירושים.

כשאנו נכנסים לתחום הפיזיקה המודרנית; מכניקת הקוונטים, תורת המיתרים, הפייזרים, חתולים חיים ומתים של שרדינגר, האם חוק סיבה ותוצאה מתבטל? נראה שלא. ניקח לדוגמה את פרדוקס החתול חי/מת של ארווין שרדינגר: שמים חתול בקופסה חתומה. בתוכה יש רובה שמכוון את החתול (וההדק מחובר למונה גייגר שמונח ליד חתיכת אורניום). כשאטום אוריניום מתפרק, הוא מפעיל בדרך כלל את מונה הגייגר ואת הרובה ואז החתול מת. אטום האורניום יכול להתפרק ויכול שלא להתפרק. החתול מת או חי. כל זה הוא הגיון פשוט. אבל בתורת הקוונטים, איננו יכולים להיות בטוחים אם האורניום התפרק. משום כך, עלינו לסכם את שתי האפשרויות – חיבור פונקציית הגל של האטום המתפרק עם פונקציית הגל של האטום שלא התפרק. אבל מכאן משתמע שכדי לתאר את החתול, עלינו לחבר את שני המצבים שלו. החתול, אם כך, לא מת ולא חי. הוא מיוצג על ידי הסכום של חתול מת ושל חתול חי! כלומר, בפוטנציה החתול גם חי וגם מת.

קיימות כמה אפשרויות לפתור את הפרדוקס, אחת מהן גורסת שברגע שפותחים את הקופסה, מתבצעת מדידה ואפשר לקבוע אם החתול מת או חי. פונקציית הגל "קורסת" למצב אחד וההיגיון הפשוט חוזר לפעול. הגלים נעלמו והשאירו רק חלקיקים. פירוש הדבר הוא, שהחתול נכנס ברגע זה למצב מוגר (מת או חי) וכבר אי-אפשר לתארו כפונקציית גל. כלומר, על פי מכניקת הקוונטים, מגדת העתידות הרומנייה אמרה שצפויים גירושים אצל הבן, ובכך בעצם היא פתחה את הקופסה עם החתול המת, פשוטו כמשמעו. וחתול מת הוא חתול מת, ומנחה למאורעות שמובילים אל סף הגירושים. אילו מגדת העתידות הייתה פותחת קופסה עם חתול חי, כלומר, התחזית שלה הייתה חיובית, קרוב לוודאי שלא היו מתרחשים המאורעות המובילים אל סף הגירושים.

כשדנים בתיאוריה של מקסוול, העניינים נעשים מסובכים עוד יותר. כשפותרים של משוואת מקסוול של האור, מקבלים שני פתרונות ולא אחד: גל "מפגר" שמייצג את התנועה הרגילה של האור ממקום אחד למקום אחר. אבל יש גם גל "מתקדם", שהוא בעצם אור שמתקדם אחורה בזמן. הפתרון המתקדם הזה מגיעה מהעתיד אל העבר!
שמחה גדולה הייתה למיסטיקנים ולידעונים במיוחד. הללו העלו את ההשערה שאפשר להופיע עם מסרים מן העתיד.נוכל לשדר בעזרת הגלים הודעות לעבר, ולהזהיר בכך את הדורות הקודמים מהמאורעות העומדים להתרחש. נוכל למשל לשלוח מסר לסבים שלנו ב-1929, ולייעץ להם למכור את כל המניות שלהם לפני השפל הגדול. אבל מסתבר שהחגיגה הייתה מוקדמת מדי. התעלולים עם המשוואה של מקסוול הם בסך הכול פעולות מתמטיות אלגנטיות. הפיזיקה נותרה כשהייתה; לא הייתה שום הפרה של סיבתיות, הסיבה והתוצאה נותרו כשהיו. אפשרי בהחלט לראות את האלקטרון כאילו הוא נע אחורה וקדימה בזמן. אלא שבכל פעם שהאלקטרון נע לאחור בזמן, הוא פשוט מקיים את העבר. כלומר, על פי משוואת מקסוול, מגדת העתידות הרומנייה הייתה פשוט בעמדה בלתי אפשרית לניבוי שום עתיד – לא חתול מת ולא חתול חי. היא קיימה את העבר והניבוי שלה יצר משאלה שהגשימה את עצמה.

כמובן, גירושים או אי-גירושים של אנשים, או כל עניין אחר בקיום האנושי, אינם תלויים רק במיסטיקנים ובידעונים, והם עלולים לקרות או לא לקרות בלי שום קשר אליהם ולתחזיותיהם.

אם כן, המסקנה היא שבלתי אפשרי לנבא עתיד מכל סוג שהוא.

 מחשבות, מילים, עקרון הכוונה ביהדות וניבוי עתיד
אנו חוזרים שוב לניבוי עתיד, אך הפעם מהמקום שממנו אנחנו יודעים שבלתי אפשרי לנבא עתיד. אך נראה שאנשים לא יוותרו על הרצון לדעת את העתיד, מסיבות רבות ומגוונות.
אם כך, במה מדובר? הפעילות המוחית שלנו, בכלל זה המחשבות שלנו, מתנהלת על פי המודל של תורת הקוונטים. עקרונית המוח שלנו הוא משדר, שבאמצעותו משודרות מחשבות בצורת אותות חשמליים וגלים אלקטרומגנטיים. אבל בלתי אפשרי להשתמש באותות הללו כדי לקרוא מחשבות, למשל. ראשית, האותות הללו חלשים ביותר, בתחום המיליוואט. שנית, האותות הללו חסרי מובן, וכמעט אי-אפשר להבחין בינם ובין רעש אקראי. שלישית, המוח שלנו לא מסוגל לקבל הודעות לקבל הודעות דומות ממוחות אחרים באמצעות האותות הללו; כלומר, אין לנו אנטנה. ולבסוף, גם לו יכולנו לקלוט את האותות החלשים הללו, לא היינו יכולים להבין אותם.
אלה העובדות של הפיזיקה. לשם הסבר על ניבוי עתיד צריך אולי לפנות למטאפיזיקה. בקרב הפיזיקאים והמטאפיזיקאים יש הסבורים שהטלפטיה מועברת באמצעות כוח חמישי הקרוי "פסי". אבל גם חסידי העל-טבעי מודים שאין להם אף עדות מוצקה וניתנת לשחזור של כוח הפסי הזה. אז איפה זה מותיר אותנו ביחס לשאלת ניבוי עתידות?

נניח כעת בצד את האפשרות של יכולת כניסה לשדה האלקטרומגנטי של הזולת ולקלוט משם משהו. ובכל מקרה המשהו הזה הוא לא העתיד של הזולת. נניח שלצורך ניבוי העתיד הידעוני משתמש בעצמות, בקרביים של חיה שחוטה, בשמן, במשקעי קפה או תה, בכדור בדולח, בטארוט, באסטרולוגיה, בנומרולוגיה או בכלי חיזוי אחרים. כל הכלים הללו מדברים אל הידעוני בשפה סימבולית מטאפורית וארכיטיפית, ומסייעים לו לעקוף את החשיבה הרציונאלית. הידעוני יכול לפרש את מה שהסימבולים מציגים לו בהתאם לפנייתו של המיועץ. האם פרשנותו של הידעוני לגבי העתיד של המיועץ היא באמת העתיד של המיועץ? כמובן שלא! אך היא עשויה לפתוח את הקופסה עם החתול החי/מת ולהיות משאלה שמגשימה את עצמה. כלומר, חשוב ביותר כיצד הידעוני מפרש את הסימבולים, ומהי הכוונה שלו, ואלה קשורים בקשר בל ינותק אל הידע והאתיקה של הידעוני. הכוונה ביהדות מכוונת אמנם לעבר התפילה, אך השלכותיה קבילות בכל שטחי החיים. התכוונות ראויה לטובתו של המיועץ, תביא בדרך כלל תוצאות חיוביות באופן טבעי. כך גם המילים של המיסטיקן והידעוני – למילה יש כוח; חיים ומוות ביד הלשון אמרו חז"ל.

התועלת והסכנה שבפנייה למיסטיקן או ידעוני
 ראוי להבין, כלי החיזוי למיניהם מדברים בסימבולים אוניברסאליים, שכמו בחיי היומיום יש בהם הכול מכל; סימבולים חיוביים וגם שליליים. כאשר מופיעים בחיזוי סימבולים חיוביים הרי שזה נחמד וטוב. אך עלולים להופיע גם סימבולים שליליים, שלא ניתן להתעלם בהם במסגרת החיזוי. ולא משנה כמה המיסטיקן והידעוני יבקשו להיות חיוביים, הסימבול השלילי עשה כבר את פעולתו, שכלל לא בטוח שמה שהוא חזה היה חלק מגורלו של האדם.
כלומר, הסכנה בפנייה לחיזוי עתידות אצל מיסטיקן או ידעוני היא בכך שבמעמד הזה פותחים קופסה. זו עשויה להיות קופסת שכיות חמדה = חתול חי; אך זו עלולה להיות גם קופסת פנדורה = חתול מת. ומה שמוצאים בתוך הקופסה זה מה שבדרך כלל מתקיים, ולעולם לא ניתן לדעת איזה מן הקופסאות הייתה שייכת לגורל המקורי של האדם, ואיזו פשוט נדבקה עליו, ובייחוד המצב עגום כשזו קופסת פנדורה.
כמובן שבלי כל קשר למיסטיקנים וידעונים חיינו מלאים בקופסאות שכיות חמדה ובקופסאות פנדורה, והתמרון בתוך הקיום האנושי מעולם לא היה נטול אתגרים, קשיים ושאיפות להיטיב עם החיים והגורל. כאשר התמרון הזה נעשה מתוך בחירה חופשית שניתנה לאדם, לפחות הוא יכול להיות בטוח שאלה הם הדברים שלו ולא ספחות שמעולם לא היו שלו ושל גורלו. 

 אז מה היא התועלת? מיסטיקן וידעוני טובים ואמינים ובעלי אתיקה יציגו בפני המיועץ את המגמות, האפשרויות והנטיות, ויותירו בפני המיועץ את הבחירה החופשית. הם יצביע על המקומות החלשים ועל המקומות החזקים, ויעודדו את המיועץ לחזק את המקומות החיוביים, ובתוך כך ינסכו בו את היכולת לשנות זווית ראיה ודפוסי חשיבה ורגש, כך שגם האופציות העתידיות יכלו להשתנות לטובה – אנחנו כל הזמן יוצרים את המציאות שלנו.
ידעוני טוב יכול להצביע על הפוטנציאל של המיועץ ולהתוות אופציות למימושו. קיימת אפשרות להתחקות אחר אירועי העבר ועל השפעתם על חייו של המיועץ, ולהציע דרכים חדשות לבניית עתיד משופר יותר.
מה היא הבעיה עם ייעוץ כזה?
הבעיה העיקרית היא שרוב האנשים הנעזרים היום בשירותי המיסטיקנים והידעונים אינם מעוניינים כלל בייעוץ מן הסוג הזה. הם מוותרים במודע או שלא במודע על הבחירה החופשית שלהם ועל השליטה בחייהם ובגורלם, ומוסרים אותם לחסדיהם של המיסטיקנים והידעונים. רוב הפונים לשירותים הללו דורשים תשובות חותכות גורל, ואם המיסטיקן או הידעוני לא מספקים אותם, שירותיהם נחשבים לא עונים על הדרישות. וכך נוצר מעגל קסמים שבראש ובראשונה מחטיא את המטרה שלו, וגם יוצר אדוות הרסניות עבור המיועץ, וגם עבור המיסטיקן או הידעוני, בבחינת - what goes around comes around.

רובם של המיסטיקנים והידעונים הם אנשים מופלאים ובעלי ידע ואתיקה גבוהים. ברם, אנו גם עדים למקרים קשים של ניצול אנשים במצוקה אשר פונים לשירותיהם של המיסטיקנים והידעונים, הולכת שולל עם פתרונות מהימים החשוכים של האנושות, כגון, הטלת כישופים ו/או הסרת כישופים, החזרת אהבות, קמעות בעשרות אלפי שקלים, ובמקרים קיצוניים השתלטות על חשבון הבנק, רכוש ונכסים. ה"פתרונות" שהוצאו הישר מהמרתף של הבורות והאפלה האנושיים רבים ומגוונים, וכך גם התמורה הנדרשת עבורם.
ברם, האם רק אותם המיסטיקנים והידעונים שסרחו אשמים? בפירוש לא. למשל, אנו עדים לתופעה, אחת מני רבות, שאנשים עם בעיות בריאות מבקשים פתרון לבעיותיהם אצל המיסטיקנים והידעונים, כאילו הם חזרו בחזרה לימי הביניים - או שמא מעולם לא יצאו משם! כי איך אפשר להסביר שבעידן של טכנולוגיה רפואית כה מתקדמת, שיכולה לפתור, להקל ולאבחן היטב את המחלות, אנשים עדיין מתפתים להסרת כישופים ולכל מיני עזרים שונים ומשונים מימי הביניים כדי לפתור את בעיות הבריאות שלהם. אמת, אדם עם בריאות לקויה יתפתה כמעט להכול כדי לרפא את עצמו. מיסטיקן וידעוני בעלי אתיקה יכולים אמנם לראות את התמונה הכללית; יכולים לסייע לחולה במישור הרגשי והרוחני ובכך יכולים לחזק את האמונה של האדם בכוח הריפוי הטבעי שלו. אך אין הם יכולים לרפא את האדם, וטוב יעשו אם יעודדו את החולה להיות קשוב וצמוד לרופאיו. והכי חשוב שהפונים לשירותיהם של המיסטיקנים והידעונים ידעו ויבינו את זה.

  בכל מגוון המקצועות והשירותים ישנם תמיד חריגים שליליים. אולם מקומם במיוחד שתחום שנחשב לרוחני נגוע גם הוא.

התופעות המקוממות של ניצול והולכת שולל אנשים במצוקה אשר פונים לשירותיהם של המיסטיקנים והידעונים לא תחלוף, מן הסיבה הפשוטה שיש דרישה גוברת והולכת מצד הפונים לשירותים הללו דווקא לניבוי חותך גורל, ולפתרונות מהמרתף של הבורות והאפלה האנושיים. וכל זמן שהדרישה הזו תמשיך להתקיים יהיו מי שיספקו אותה בחפץ לב ובממון רב.
רק בטוב, אלה שונייה

מאמר מומלץ אם כי חד-צדדי וראוי לדיון המשך.

מקורות:
הפיזיקה של הבלתי אפשרי, מיצ'יו קאקו, אריה ניר, 2010
מורה הנבוכים, רמב"ם