אושו
"כל מי שמושיט לך מערכת אמונות הוא אויבך" צפו כאן בוידיאו
"הדחף הכפייתי לכוח ויוקרה" צפו כאן בוידיאו
עשרת הדברות של אושו
רוצים פתיחה בקלפי אושו זן טארוט, חינם כנסו כאן
האיש הראשון שהצביע לפני על דרך החירות הוא ללא ספק אושו. עד אז הייתי עבד; שבויה בתוך מחשכי הכלא של בורות ותבניות מעוותות שנכפו עלי, על-ידי הסביבה ובעיקר על-ידי הורי. וגם כשכבר לא הייתי ברשותם, עדיין הייתי כלואה בכלא פנימי אשר ממנו הכי קשה להשתחרר. היה קשה מאוד להבריא ולראות את האמת. את אושו פגשתי בגיל די מאוחר: בתחילת העשור ה-4 לחיי. מי שסייע לי עד אז לשמור על פתיל התשוקה לדעת את האמת ולזכות בחירות היו אבותי.
אושו שייך לאנשי העתיד (אינני מסוגלת לדבר עליו בלשון עבר). לא בכדי חזונו כלול בספר היסטוריה של העתיד*. אושו, בדומה לרפורמטורים רבים של ההיסטוריה האנושית, נולד טרם זמנו. אך אם לא היו נולדים אנשים כאלה כל הזמן, אולי עוד היינו גרים במערות. אנשים כאלה תמיד שילמו מחיר יקר עבור הקדמה שהם העניקו לאנושות. תרומתם מוערכת הרבה זמן אחרי לכתם, במקרה הטוב, במקרה הגרוע או שהיא נזרקת לתהום הנשייה או שהיא מעוותת. אנשי העידן הישן אינם מסוגלים להבין את אושו ואת הדרך שהוא הציע, כי הם עדיין שבויים בתוך התבניות של העידן שהסתיים. לא בקלות משתחררים מן הכלא – אפלטון דיבר על כך לפני יותר מאלפיים שנה. (ראו בהמשך את מיתוס המערה של אפלטון).
מרכולתו של האיש המואר, שבהשכלתו היה פילוסוף ושימש שנים כפרופסור מן המניין לפילוסופיה (אוניברסיטת מדרס ואחרות), הייתה עשירה ומגוונת, הוא הציג אותה, חינם אין כסף, לכל החפץ בה. תלמידיו רשמו והקליטו יותר מ-5000 פגישות עמו באנגלית. עוד אלפי פגישות דומות נרשמו והוקלטו בהינדית ותורגמו לאנגלית – כל אלה הועלו לתוך מאות ספרים עבי כרס. אך הרוב נתפסים רק לדבר אחד; מין!! שמאז ציווה ה' על בני האדם פרו ורבו, הוא הדבר הכי בסיסי וצריך להיות הכי טבעי אצל האדם, אבל נראה שהוא מטריד. ואם כבר צריך לבוא למישהו בטענות על מין והטרדה שהוא גורם אז זה לאלוהים, או יותר נכון לכל אלה שמדברים בשמו.
אושו מעולם לא דיבר בשם אלוהים. הוא ניסה בכל דרך אפשרית לגרום לאדם להבין שהאלוהים היחיד נמצא בתוך עצמו הוא, ושהאלוהים הפנימי הזה הוא הסמכות היחידה שהאדם צריך להקשיב אליה. (בבחינת אדם הישר בעיניו יעשה; פסוק שרק מתי מעט מבינים את משמעותו. אבל זוהי סוגייה אחרת לגמרי ונועדה לדיון נפרד). יחסית רק מעט מן הפגישות עם אושו הוקדשו לנושא המין, וגם אז אושו ניסה להאיר את עיני האנשים לסילוף הנושא שנגרם עקב אלפי שנים של דיכוי, עיוות והטלת טאבו מצד נושאי דברו של אלוהים - הדתות המונותיאיסטיות הממוסדות. "בני האדם סובלים מפצע. מין הפך לפצע; צריך לרפא אותו".
במקום להקשיב למה שיש לאיש להציע, לעשות מאמץ למצוא את האלוהים הפנימי-הפרטי שלהם, את החירות שלהם, כל סובלי האובססיה של המין נתפסו לסממנים החיצוניים שהקיפו את אושו; הרולס-רוייסים והיהלומים, אשר כולם הוענקו לו במתנה וכאות הוכרה חומרית מאלה שזכו בזכותו לחירות אישית ורוחנית, שלה אין מחיר. ומה לעשות אם אותם האנשים היו עשירים?! ושכל עושרם לא גרם להם לאושר, אלא רק החירות שבזכות אושו הם מצאו אותה. נושאי פצעי המין והעוני קילפו כל הזמן בבורותם את "שכבות הבצל מן האיש", ולא הבינו שבעצם הם מקלפים מעצמם את העזרה שהוא מגיש להם. האיש נותר שלם ומואר, אם כי שבור לב, עד יום מותו, בגיל צעיר יחסית; 59.
ממשיכי דרכו של אושו בפונה אינם אושו! תחליף לעולם אינו יכול לבוא במקום המקור. כמו שממשיכי דרכו של משה אינם משה. וכמו שממשיכי דרכו של בוהא אינם בודהא, וממשיכי דרכו של ישו אינם ישו. נאמנות למקור אינה מבטיחה את שכפולו. רבים ממשיכי דרכם של המאסטרים המוארים רק הצליחו לגרום לטרגדיות המתמשכת כל הזמן בעולם, וגורמות לסבל ומוות מיותרים.
כל היוצאים נגד אושות מנפנפים רק במין, ב-20 הרולס-רוייסים שלו וביהלומים שלו, ומתוך האובססיה שלהם למין - שהיא עדיין פצע וטאבו עבורם - והעוני הרוחני והחומרי שלהם הם אינם מסוגלים לראות מעבר לרולס-רוייסים ויהלומים, שמסנוורים את עיניהם הטחות מלראות. הם לא מצליחים בטיעוני הקטרוג שלהם. למציגי ה"בצלים המקולפים" אני בכלל לא רוצה להתייחס.
אושו ביקש להראות שאפשר לקלף, בדיוק כפי שמקלפים שכבות בצל, את הבורות, עבדות-הפרך והעניות של האדם מעצמו, את ההתניות, את העיוורון שהאדם שרוי בו מזה עידנים. אולם לגבי רוב בני האדם דימוי ה"בצל" של אושו היה רק בצל היה רק בצל היה רק בצל, עד כדי כך שאפשר להריח את ריחו המעופש והמבאיש מקטרוגיהם.
הרוב לא הבינו את אושו, והמעטים שהבינו אותו מתחלקים לשתי קבוצות:
אנשי הקבוצה הראשונה זכו בחירותם, זכו בהארה, וזכו למצוא את האלוהים הפרטי שלהם, והם אינם זקוקים עוד לנדוד בכנסיות, בתי-כנסת או מסגדים כדי למצוא אותו. הם זכו לצעוד בתוך העידן החדש עוד הרבה לפני הגעתו. הם זכו באותנטיות שלהם, במקור, בכבוד ובאצילות שלהם.
לאנשי הקבוצה השנייה אושו היווה, ועדיין מהווה, איום ממשי. הם הבינו היטב כי אם כל האנושות תפקח עיניים אזי כל מאמציהם לשלוט באנושות על-ידי הטלת מסך מעוור ופחד יירדו לטמיון, על כל המשתמע מכך.
אושו נשאל פעם מדוע הוא אינו כותב את הביוגרפיה שלו או לפחות מעניק סדרת ראיונות שיוכלו לבנות דו"ח היסטורי על חייו. הוא תמיד ביטל את השאלות האלה בנפנוף קל בידו: "האמת הנצחית היא החשובה, לא אוספי הדפים שאנו אוגרים ומדפיסים וקוראים להם היסטוריה", הוא השיב. הוא אמר שאפשר למצוא את הביוגרפיה שלו במפעל עבודתו – במאות הכרכים של הפגישות שלו עם תלמידיו (שלא אהב לקרוא להם תלמידים) אשר פורסמו, ובטרנספורמציה בחיי אנשים הרבים שהוא נגע בהם; במילים, ברוח ובאישיותו הקורנת ובת-החורין.
כן, אני ההתחלה של משהו חדש,
אבל לא התחלה של דת חדשה.
אני ההתחלה של סוג חדש של דתיות,
שאינה מכירה בתואר השם;
שיודעת רק את חירות הרוח,
את שלוות ההוויה, וצמיחת הפוטנציאל,
ולבסוף, את החוויה של האלוהות בתוך עצמך –
לא של אלוהים מחוץ לך אלא אלוהות שעולה על גדותיה,
ומציפה אותך ואת כל מי שנמצא סביבך .
זורבה הבודהא – כך קרא אושו לאדם השלם החופשי החדש; Homo Novus. "תחיה את חייך בקלילות – אתה יכול לזכות בשני העולמות. אתה יכול לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. זוהי אומנות אמיתית! העולם הזה וההוא, קול ודממה, אהבה ומדיטציה, לשהות עם אנשים, להתערות ביניהם, וגם להיות לבד, לחיות חיי מין בריאים ומהנים וגם להיות נזיר. צריך לחיות את הדברים האלה בסוג של סימולטניות; רק אז תכיר את העומק הגדול ביותר של ההוויה שלך ואת הגובה העליון ביותר של הווייתך… התפיסה הישנה של האדם הייתה או/או, חומרי או רוחני, מוסרי או בלתי מוסרי, חוטא או קדוש. היא הייתה מושתתת על פילוג, פיצול, פירוד, חלוקה. היא יצרה אנושות סכיזופרנית. כל העבר של האנושות הוא חולה ולא שפוי. במהלך 3-אלפים שנה, התרחשו 5-אלפים מלחמות. זהו טירוף אמיתי; זה לא יאומן. זה טיפשי, לא אינטליגנטי ולא אנושי…
"ברגע שמחלקים את האדם לשניים, יוצרים עבורו גיהינום. הוא לעולם לא יכול להיות בריא ושלם; החצי השני המוכחש יתקומם. הוא יחפש דרכים ואמצעים לגבור על החלק שנכפה עליו. הוא ייהפך לשדה קרב; זהו המצב של העבר…
"רק עץ שחי במלאות יכול לפרוח. אדם עוד לא פרח…
"העבר היה חשוך ועגום מאוד. זה היה הלילה השחור של הנשמה. ובגלל שהוא היה כבוש [פסיכולוגית] הוא נעשה אגרסיבי. אם כובשים את חירותו של האדם הוא נעשה אגרסיבי, הוא מאבד את האיכויות הרכות שלו. כך זה היה עד עכשיו. הגענו למצב שחייבים לשמוט את הישן ולבשר על החדש…
"האדם החדש לא יהיה או/או – הוא יהיה גם וגם. האדם החדש יהיה חומרי ואלוהי. הוא יהיה שייך לכל העולמות. האדם החדש יקבל את הטוטליות שלו והוא יחיה אותה בלי החלוקה הפנימית, הוא לא יהיה מפוצל. האלוהים שלו לא יהיה מנוגד לשטן, המוסר שלו לא יהיה מנוגד לאי-מוסר, המיניות שלו לא תהיה מנוגדת לנזירות; הוא לא ידע ניגודים. הוא יתעלה מעל הדואליות, הוא לא יהיה סכיזופרני. עם האדם החדש יבוא עולם חדש, משום שהתפיסה של האדם החדש תהיה שונה איכותית. הוא יחיה חיים לחלוטין שונים, שעדיין לא נחיו. הוא יהיה מיסטיקן, משורר, מדען, איש עסקים, מאהב, נזיר, הכל ביחד. הוא לא יבחר, הוא יהיה הוא עצמו בלי לבחור בזה או זה…
"זה מה שאני מלמד; Homo Novus, אדם חדש, לא הומאנואיד. הומאנואיד הוא לא תופעה נורמלית. ההומאנואיד נוצר על יד חברה – הכומר [הרבי, הקאדי וכו'], הפוליטיקאי, הפדגוג. ההומאנואיד הוא ייצור המוני. כל ילד נולד כאדם – שלם, מושלם, חי, לא מפוצל. החברה מיד מתחילה לחנוק אותו, לחתוך אותו לחתיכות. אומרת לו מה לעשות ומה לא לעשות. במהרה הוא מאבד את השלמות שלו. הוא מרגיש אשמה על כל ההוויה שלו, על היותו. הוא מתכחש לטבע שלו, ובתוך ההכחשה הזו הוא הופך ללא יצירתי. עכשיו הוא יהיה רק רסיס, ורסיס אינו יכול לרקוד, רסיס אינו יכול לשיר. ורסיס הוא תמיד התאבדותי משום שרסיס לעולם אינו יכול לדעת מהם החיים. הומאנואיד אינו יכול להחליט עבור עצמו. אחרים החליטו עבורו – ההורים שלו, המורים שלו, המנהיגים שלו, אנשי הדת; הם לקחו את כל ההחלטות שלו. הם מחליטים, הם מצווים; הוא פשוט מציית. ההומנואיד הוא עבד…
"אני מלמד חירות. עכשיו האדם חייב להרוס את כל סוגי העבדות והוא חייב להשתחרר מכל בתי-הכלא שלו – לא עוד עבדות. אדם חייב להפוך לאינדיבידואל. הוא חייב להפוך למורד… רק מדי פעם אנשים נמלטים מהרודנות של העבר, אבל רק מדי פעם – ישו כאן ושם, בודהא כאן ושם. הם היוצאים מהכלל. ואפילו אנשים אלה, בודהא וישו, לא יחלו לחיות במלואם. הם ניסו, אבל כל החברה הייתה נגד זה…
"התפישה שלי של האדם החדש היא שהוא יהיה זורבה היווני ויהיה גם גואטמה הבודהא. האדם החדש יהיה זורבה הבודהא. הוא יהיה חושני ורוחני – פיזי, לחלוטין פיזי, בתוך הגוף שלו, בתוך החושניות, נהנה מגופו וכל מה שהגוף מאפשר, ועדיין בעל מודעות אדירה, עדות אדירה [להיותו חי], תהיה שם. הוא יהיה גם קריסט וגם ואפיקורוס…
"האידיאל של האדם הישן הוא ויתור, התכחשות; השמחה היא שתהיה האידיאל של האדם החדש. והאדם החשד הזה בא כל יום, הוא מגיע כל יום. אנשים עוד לא מודעים אליו. למעשה הוא כבר התחיל להאיר. הישן גוסס, הישן שוכב על ערש המוות. אני לא מקונן עליו ואני אומר שזה טוב שהוא מת, כי מתוך המוות שלו החדש יכריז על עצמו. מוות הישן יהיה תחילתו של החדש. החדש יכול לבוא רק כשהישן מת לגמרי…
"המשימה שלי כוללת יצירת שדה בודהא Buddafield, שדה אנרגטי, היכן שהאדם החדש יכול להיוולד. אני רק המיילד המסייע לחדש לבוא לתוך בעולם שלא יקבל אותו. יהיה צורך בהרבה תמיכה מאלה שמבינים, מאלה שרוצים שמהפכה כלשהי תקרה. והזמן בשל לכך. הזמן מתאים, הוא מעולם לא היה כל כך מתאים. החדש יכול להכריז על עצמו, הפריצה נעשתה אפשרית…
"הישן כל כך רקוב שאפילו עם כל התמיכה בו הוא לא יכול לשרוד; גורלו נחרץ! אנו יכולים לעכב אותו, אנו יכולים להמשיך לסגוד לישן; זה רק יעכב את התהליך. החדש נמצא בדרכו. אנו יכולים לעזור לו להגיע יותר מוקדם, או שאנו יכולים להפריע לו ולעכב אותו. זה טוב לעזור לו. אם הוא יבוא יותר מוקדם, לאנושות עדיין יכול להיות עתיד – עתיד של חירות, עתיד של אהבה, עתיד של שמחה…
"הרבה אנשים חייבים להיות קרני השמש הראשונות הזורחת באופק. זוהי משימה כבירה, היא כמעט בלתי אפשרית, אבל משום שהיא בלתי אפשרתי היא תפתה את כל אלה שנותרה בהם איזושהי נשמה. היא תיצור געגוע אדיר באנשים האלה שחבויה בהווייתם איזושהי הרפתקה, שהם אמיצים, משום שאלה באמת ייצרו עולם חדש אמיץ…
"המסר שלי פשוט אבל יהיה מאוד קשה לגרום לו לקרות. אבל ככל שזה יותר קשה, ככל שזה בלתי אפשרי, כך האתגר יותר גדול. והזמן מתאים בגלל שהדת נכשלה, מדע נכשל. הזמן מתאים בגלל שהמזרח נכשל, המערב נכשל. יש צורך בסינתזה יותר נעלה, שבה המזרח והמערב יכולים להיפגש, שבה הדת והמדע יוכלו להיפגש…
"עכשיו אנו זקוקים לאנושות חדשה שבה הדת והמדע יהיו שני היבטים של האדם. והאומנות תהיה הגשר. משום כך אני אומר שהאדם החדש יהיה מיסטיקן; משורר ומדען…
"בין מדע ודת רק האומנות יכולה לגשר – שירה, מוזיקה, פיסול. ברגע שהבאנו את האדם הזה לתוך הקיום, כדור הארץ יוכל להפוך למה שהוא נועד להיות. הוא יכול להיות גן עדן; הגוף הזה הבודהא, האדמה הזו הגן עדן".
(קטע מתוך הספר: Autobiography of a spiritually incorrect mystic, Osho International Foundation,2000).
*History of the future, P. Lorie & S. Murray-Clark, Doubleday, 1989
ראה מיתוס המערה של אפלטון