דרך הטקס לחירות הנשמה

מההדים של אבותיי, אני מרגיש שאני יכול להעניק רמז לאופן שבו ניתן לשפר את מה שנמצא בריקבון קבוע בחברה הזאת [המערבית, א. ש.].

אני מציע שהדרך לתיקון החוליים עוברת בתוואי שמציב האתגר של נתיב הטקס [...].

הנשמה של כל גבר ואישה משתוקקת לאבן-בוחן לתוך העצמי הפנימי, שתחזיר אותנו למגע עם העצמי הקמאי.

מלידומה פטריק סומה

מתוך ספרו: Ritual, בורקינה פאסו, אפריקה המערבית

אפריקה, ניגריה

הטקס אצל הכוהן הגדול הצ'יף אבוחון

שוב נלקחתי בידי בנותיו של הצ'יף אבוחון לטקס נוסף של טבילה במי העלים ומשיחת עיסת הגיר הלבן. הבוקר המוקדם היה קריר מאוד, ואני רעדתי מקור. בחוזרי למקדשו של האל אולוקון התחממתי מעט לאורה של העששית. ארוחת בוקר הובאה לי. היום עבר עלי באי-עשייה מוחלטת. אף על פי שרגילה הייתי להתבודדות, בכל זאת התחוור לי שהינזרות מן העולם אינה קלה; לא באפריקה ולא בהימאליה.

 את היום ביליתי בשקט מוחלט בחצר האלים. מבקרים רבים הגיעו למעונו של הכוהן הגדול הצ'יף אבוחון, לבקש עצה או ריפוי או עזרה ביישוב מחלוקות עם הרוחות. ברואתם אותי בירכו אותי לשלום וביקשו לשוחח איתי, עניתי להם בפעמון הנחושת הקטן. ברדת הלילה ציווה הכוהן הגדול להביא שוב את הסל עם כלי החיזוי שלו, ושוב חזר על הדברים שנאמרו כבר קודם, הפעם בהדגשה. "כפי שאמרתי לך, סוניה [לצ'יף היה קשה לבטא את הש' של שונייה, לכן קרא לי סוניה], את צריכה לסייע לאנשים בפתרון הבעיות הרוחניות שלהם, ובאחרות. אני רוצה ללמד אותך אודות הצדפים, העצמות, האבנים ויתר החפצים, הם יעילים מאוד. אך לשם כך תצטרכי לבוא אלי ליותר זמן."

"אינני יודעת אם אי פעם אשוב לניגריה."

הכוהן המשיך לזרוק את הצדפים והעצמות ופסק: "הם מראים כי אכן תשובי, את תבואי לבנין סיטי. כך הם אומרים."

"אם זה מה שיהיה בייעודי, יהי כן. אם החיים יכוונו אותי לכאן שוב, אבוא," עניתי בנינוחות.

"טוב מאוד," אמר הכוהן ונתן הוראה לאחת מבנותיו. זו הביאה לו מיני אבקות ובקבוקים [...] ועוד הכין הכוהן שתי חבילות קטנות עבורי ובהן אבקות שחורות [...].

בלילה חזרנו על טקס הטבילה במי העלים, הפעם הכוהנת הגדולה נעדרה, וגם עיסת הגיר הלבנה לא נמרחה עלי. הכוהן הסביר לי שבגלל שאני עוזבת למחרת עדיף לא למרוח אותה, כי קשה מאוד להוריד את העיסה מן השערות בפעם אחת [העיסה מהטקס הקודם עוד דבקה בשערותיי]. באותו הלילה נתן לי הצ'יף שם חדש: איפטאיו; אהבה שמביאה שמחה. וזה על שום מה? "על שום כך שמלילה הזה ואילך תביא לך האהבה שמחה," הסביר לי הכוהן הגדול. שמי החדש היה חביב עלי מאוד. באותו לילה ישנתי בנוחות רבה על המחצלת הפרושה על רצפת האבן במקדשו של האל אולוקון, כיאה לרוח טהורה. גם הצב, לאחר שעשה כמה סיבובים, צווח כמה צווחות, התמקם לו ליד רגלי ונרדם. חוץ מריח השתן והצואה של הצב, שלבסוף התרגלתי אליו, דבר לא הפריע את מנוחתי.

השקם בבוקר טבלתי במים רגילים, שהיו קרים כקרח, ורחצתי עצמי עם הסבון המיוחד שקיבלתי מהצ'יף; אושה דודו, סבון שחור להתנקות רוחנית. הסבון הדיף ריח צמחים וזרעים והכיל שאריות של נוצות, והריח מופלא של הג'ונגל עפף אותי כמו עננה מרגיעה ואוהבת. אחרי הטבילה הרגשתי צחה וטהורה. הצ'יף העניק לי מהסבון המיוחד שאקח עמי הביתה. נפרדתי ממנו והודיתי לו על כל מה שהעניק לי, והוא העניק לי הרבה.

אלה שונייה

 קטעים נבחרים נוספים מהספר אני והסיך משבט אישא כאן